מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Kidney Medicine עולה כי עליה בריכוז ביקרבונט בדם, גם בהיקף קטן, מלווה בסיכון מופחת לאובדן שתל כליה, תמותה מכל-סיבה, אירועים קרדיווסקולאריים ואשפוזים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השתלת כליה הינה פרוצדורת מצילת חיים המאפשרת לחולים עם כשל כלייתי לחיות ללא טיפולי דיאליזה. עם זאת, השתלת כליה לעיתים קרובות נכשלת במהלך חיי המקבל ודורשת חזרה לטיפולי דיאליזה. כעת הם ביקשו לזהות גורמים המנבאים כישלון שתל כליה.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי בחן את ההשפעה של חמצת מטבולית עם ריכוז ביקרבונט נמוך או תקין בדם ב-1,915 מושתלי כליה עם מחלת כליות כרונית. החוקרים התבססו על נתונים ממאגר Integrated Claims-Clinical של מטופלים מארצות הברית בין השנים 2007-2019, עם נתוני בדיקות ביקרבונט בדם (שלוש תוצאות בדיקות ביקרבונט כאשר לפחות תוצאה אחת בטווח 12-29 מא”ק/ליטר).
החוקרים בחנו את הערך של שינוי בריכוז ביקרבונט מתחילת המחקר לניבוי כשלון שתל כליה ותמותה מכל-סיבה. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לכישלון שתל, תמותה מכל-סיבה, סיבוכים לבביים מג’וריים ומרווח זמן עד לאשפוז ראשון.
לאחר חציון מעקב של כשנתיים וחצי, החוקרים זיהו קורלציה בין כל עליה של 1 מא”ק/ליטר בריכוז ביקרבונט בדם ובין סיכון מופחת משמעותית לאובדן שתל, תמותה, סיבוך לבבי מג’ורי ואשפוז בהיקף של 10%, 8%, 4% ו-8%, בהתאמה. בסיכומו של דבר, 39% ממושתלי הכליה חוו כישלון שתל במהלך תקופת המחר, 13% הלכו לעולמם, 25% אובחנו עם אירוע לבבי מג’ורי ו-41% אושפזו לבית החולים.
מממצאי המחקר עולה כי עליה בריכוז ביקרבונט בדם, גם בחולים עם ריכוז ביקרבונט בטווח התקין, מלווה בתוצאות טובות יותר. החוקרים מציעים כי ריכוז ביקרבונט בטווח העליון של הנורמה עשוי להיות הריכוז האופטימאלי בחולים לאחר השתלת כליה.
לאור ממצאי המחקר יש מקום להשלים מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם טיפולים המכוונים להעלאת ריכוז ביקרבונט בדם עשויים לשפר את התוצאות במושתלי כליה.
Kidney Med, Dec 2022
